בית יורב (1997) בע"מ ואח' נ' ריצ'קר גיא ואח'

החלטה

1. לפני בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט מ' בן-חיים) מיום 25.8.2010.

2. המשיבים התקשרו בהסכמים לרכישת דירות בבניין שבנתה המבקשת 1 (להלן: בית יורב). על פי הסכמי המכר, שבין המשיבים לבין בית יורב, התחייבה בית יורב, בין היתר, לבנות את הדירה על פי מפרט טכני ותשריט מסויימים. עוד התחייבה בית יורב לבצע תיקוני בדק בדירות, וכן לרשום את זכויות הרוכש בדירה.

המבקשת 2 יחד עם בעלה שימשה כמנהלת של בית יורב, וכן שימשה כמהנדסת המתכננת והאחראית לביצוע הבנייה.

המשיבים טענו בכתב תביעתם, כי עם קבלת החזקה בדירות התגלו ליקויים ואי-התאמות שונים, שלא תוקנו על ידי בית יורב על אף פניות חוזרות ונשנות. כן נטען כי זו נמנעה מלרשום את זכויותיהם.

3. בית משפט קמא קיבל את התביעה בחלקה. בית המשפט חייב את בית יורב לשלם למשיב 1 סך של 106,552 ₪, למשיב 2 סך של 271,613 ₪ (לאחר קיזוז) ולמשיב 3 סך של 129,734 ₪ (לאחר קיזוז). המבקשת 2 חויבה ביחד ולחוד ביחס לרכיב מסוים (ירידת ערך לגבי הצמדות) מתוך הסכומים שנפסקו.

4. המבקשות הגישו בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט קמא. בית המשפט דחה את הבקשה בהחלטה מיום 2.12.2010.

מכאן לבקשה המונחת לפני.

5. המבקשות טוענות כי יש לקבל את הבקשה מאחר וסיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בחינת סיכויי הערעור, הרי שהם טובים הואיל ונפלו מספר שגיאות בפסק דינו של בית משפט קמא. בנוסף, הערעור איננו מופנה נגד קביעות עובדתיות, שאותן קבע בית המשפט אלא נגד מסקנותיו.

בחינת מאזן הנוחות הרי שאף הוא נוטה לטובתן: עיכוב פסק הדין לא יגרום נזק או חסרון כיס למשיבים העושים שימוש בדירה ובשטחים שהוצמדו, כשמאידך ביחס למבקשת 2 "מאחר שמדובר בשלושה משיבים נפרדים יהיה עליה לנהל שלוש מערכות גבייה נפרדות שעלולות להיות קשות וארוכות גם ללא קשר למצבם הכלכלי של המשיבים, ועלול להיות שלא תזכה עוד בימי חייה להיפרע מכל אחד מהמשיבים היה ויתקבל הערעור". המבקשות מציינות כי המבקשת 2 תהיה כבת 70 במועד שבו יוכרע הערעור.

בנוסף הסכום שנפסק בפסק הדין הינו משמעותי, "ומערערת 2 תיאלץ למכור את דירת מגוריה כדי לשלם את סכומי פסק הדין, בכך יפגע מצבה הכלכלי באופן אנוש, ויגרם לה נזק כבד ובלתי הפיך. אפילו ישיבו המשיבים את סכום פסק הדין, הרי שעד שיתקבל הערעור, ועד שתיפרע המערערת מהמשיבים, סביר ששוב לא תוכל המערערת לקנות דירה ולא ניתן יהיה להשיב עוד את המצב לקדמותו".

6. המשיבים טוענים מנגד כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. המדובר בפסק דין כספי, שרק במקרים חריגים יעוכב ביצועו. המערערים לא הוכיחו דבר אודות מצבם הכלכלי של המשיבים, ולא הראו כל טעם מיוחד או אף רגיל המצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

7. דין הבקשה להידחות.

הלכה היא כי מי שזכה בפסק דין לטובתו זכאי ליהנות מפרי זכייתו מיד עם הינתן פסק הדין, כשאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שניתן (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעל דין המבקש מבית המשפט לסטות מעיקרון זה, נדרש להראות כי סיכויי הערעור גבוהים, וכן כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. ודוק, המדובר בשני תנאים מצטברים. הכלל הוא כי מעת שמדובר בפסק דין כספי, פסק הדין לא יעוכב אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן, הואיל ודרך כלל פסק הדין הפיך, על דרך של השבת הכספים שנתקבלו (ראו ע"א 8161/10 יעקב נ' ישראלי (לא פורסם 13.3.2011)).

8. לענייננו, בחינת מאזן הנוחות הרי שמחד גיסא, המבקשות לא רק שלא הוכיחו אלא אף לא טענו כדבעי כי מצבם הכלכלי של המשיבים לא יאפשר להם להשיב את הכספים שיקבלו, במידה ופסק הדין של בית משפט קמא יבוטל על ידי ערכאה זו, למעט תיאור אודות משכנתאות שנטלו המשיבים או היות מי מהם נכה.

ברור שאין באשר צויין משום הצבת תשתית עובדתית נדרשת לבקשה לעיכוב ביצוע.

למעשה, כל שטענו המבקשות הינו, כי מצבן הכלכלי הינו בכי רע. דא עקא, וכבר נקבע כי מצבו הכספי הקשה של החייב אינו מהווה דרך כלל צידוק לעיכוב ביצוע פסק דין כספי (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (לא פורסם 7.1.2009)). מעבר לכך, טענה זו נטענה באופן סתמי וללא שצורף לה בדל ראיה כלשהו.

לא די בטיעון כי המבקשת תאלץ למכור דירה וללא כל פירוט אודות מצבה הכלכלי.